עעסקת הטיעון שנחתמה במשפטו של אופנר קוממה רבים. מלפחות שמונה או תשע נפגעות, שמהן התלוננו אחדו תלונות דומות מאוד, נשארה בפסק הדין רק אחת. אחרי שפגע אנושות בחייהם של רבים מתלמידיו, כל מה שהוטל עליו הוא עונש עבודות שירות כמה חודשים, חובת פיצוי טריוויאלי של 30,000 שח למתלוננת שנשארה, ועבירת קבלת דבר במרמה. יודגש שעבירה זו, אף כי אולי היא נראית קלת ערך בעיני אדם מן השורה, לא כך הדבר. היא יכולה להיות אישום כבד, כמו במקרים המפורסמים בענייני מין של לשעבר הנשיא משה קצב ושל לשעבר מזכ"ל-אג'-העיתונאים טוביה סער, ובענייני כספים - של עו"ד ישראל פרי ושל הקבלן בועז יונה. על הגדרת העבירה קבלת דבר במרמה
נפסק כי היסוד העובדתי בעבירת ''קבלת דבר במרמה'', מורכב משניים: ראשית, מהיסוד הפיזי של המרמה – הצגת הטענה הכוזבת, ושנית, קבלת ה''דבר''. בין שני רכיבים אלו צריך להתקיים קשר סיבתי – הצגת הטענה הכוזבת היא שצריכה להביא לקבלת אותו ''דבר''. עניינו של הרכיב ההתנהגותי הוא הצגת טענה כוזבת. הכזב שבטענה אמור להיות כזב אובייקטיבי, היינו הטענה איננה אמיתית במישור העובדתי ולא די בכך שטוען הטענה מאמין שאיננה אמת. הטענה הנטענת אינה חייבת להיות פיזית אלא יכולה גם להיות מופשטת או רעיונית, ואף הצהרה כוזבת על קיום מצב משפטי מסוים תיחשב כמירמה לעניין זה. טענת הכזב יכולה להיטען בכתב, על-פה או בהתנהגות. גם העלמת עובדות מגיעה לכדי מירמה.
לעניין הרכיב הנסיבתי נפסק כי בעבירה של קבלת דבר במירמה רכיב זה הינו ה''דבר''. לעניין זה טובת הנאה אינה חייבת להיות חומרית דווקא. טובת הנאה כוללת כל דבר הגורם הנאה או נותן סיפוק גופני או נפשי. כשם שטובת הנאה אינה חייבת להתבטא ביתרון או בהישג חומריים, כך אין לראות כתנאי בל יעבור כי נגרמו למרומה, בעטיה של המירמה, נזק או הפסד מוחשיים. חזות הכול בעבירה של קבלת דבר במירמה הינה ביתרון או בהישג למרמה ולא בחסר למרומה, נוסף, אין הכרח כי המרומה יהיה אדם מסוים ודי בכוונה כללית לרמות. לעניין הרכיב התוצאתי נפסק כי העבירה של קבלת דבר במירמה הינה עבירה תוצאתית, כאשר הרכיב התוצאתי הוא ''קבלה''. למושג ''קבלה'' משמעות רחבה מקבלה פיזית של חפץ מיטלטל, והלכה למעשה המדובר בזכייה בדבר, באופן ש''לקבל'' משמעו ''לזכות''.
לעניין הקשר הסיבתי נפסק כי כבכל עבירה תוצאתית על המאשימה להוכיח את ה''קשר הסיבתי'', דהיינו כי היסוד התוצאתי, קרי קבלת ''הדבר'', יהיה כתוצאה מההתנהגות, קרי בהשפעת המירמה. המבחן שננקט בפסיקה לבחינת הקשר הסיבתי הוא מבחן ה''אלמלא'', שלפיו גם אם הוכחה המירמה, יש להוכיח כי אלמלא המצג לא היה המערער מקבל את מבוקשו.
